מה קורה כשהתשוקה לנוחות מתגנבת אליך?

התמרה- תהליכים בעיצוב חיים
מה קורה כשהתשוקה לנוחות מתגנבת אליך?

 

"התשוקה לנוחות היא דבר שמתגנב בחשאי, נכנס לבית כאורח, נעשה מארח ולבסוף אדון". חליל ג'ובראן.

רובנו ככולנו מתרגלים לנוחות, שואפים לנוחות, עד שהנוחות נהפכת לסוג של אדון שקובע ומתווה לנו דברים רבים בחיינו.
האמירה הנחרצת של ג'ובראן, משורר לבנוני-אמריקני נוצרי, שיצר בראשית המאה העשרים, שרירה וקיימת גם לזמננו, והנוחות נהפכת לאדון תובעני יותר ויותר.
אם בעבר, עובדים מן היישוב הסתפקו בדירת שיכון פשוטה, בה גרו בצוותא מספר ילדים, עם סיפוק צרכים בסיסי, הרי כיום, גם עובדים שכירים "מבינים" שכל ילד חייב חדר משלו, מחשב משלו, נוחות משלו וכל אלו תובעים כספים רבים שמחייבים את ההורים להאכיל את המפלצת הרעבה ולעבוד שעות רבות סביב השעון כדי ליצור הכנסה שנדמה שאף פעם אינה מספקת.

גם בהוליווד הזוהרת, הנוחות משתלטת על שחקנים מצליחים ש"מבינים" שהם חייבים אורח חיים נוצץ, צי מכוניות, מספר בתים ברחבי העולם ואז נהפכים למשרתים של אורח החיים שלהם במקום להיפך.
כך השחקן המשובח ניקולס קייג', נצר למשפחת קופולה, שיצר סרטים איכותיים ברובם. כשכוכבו דרך, קייג' חי אורח חיים פזרני להחריד, רכש בתים נוצצים, מכוניות רבות, והתנהל בצורה לא רציונלית לחלוטין. קייג' נכנס לחובות ענק, מה שהביא אותו לעשות סרטים שמכניסים כסף אך המרחק בינם לבין איכות גדול מאד. בהמשך, קייג' אף חווה מעין פשיטת רגל והאשים אחרים בחובות אליהם נקלע. בינתיים, נכון להיום, הוא ממשיך לעשות סרטים שמוכרים בקופות…אך רק בקופות.
לרובנו ככולנו יש מעין מצפן פנימי שמאותת לנו האם אנו במסלול הנכון. המצפן הזה מבוסס הן על ידע שאנו רוכשים, על אינטואיציה פנימית ועל הקשבה לקול של עצמנו.
אלא מאי, כמו שג'ובראן היטיב לתאר, התשוקה לנוחות מתגנבת בחשאי וכשאנו,פעמים רבות מתעוררים, זה כבר מאוחר מדי- היא השתלטה עלינו ורודה בנו.

בשיחה שערכתי לא מזמן עם מנהל בכיר שאני מלווה, הוא סיפר מתוך מודעות וערנות למצבו, שפספס כבר את ילדיו, שהוא מודע לכך שאינו חייב בית כה גדול אשר כיום הוא חייב לעבוד סביב השעות כדי לממנו, שהוא מבין שהחמיץ חוויות רבות בחייו, אך מתכוון לפצות עם הנכדים. הוא גם חייך כשסיפר שחברים, מנהלים כמוהו, לימדו אותו שהפיצוי מגיע עם הנכדים.
די עצוב שאנשים מחמיצים קטעים כה משמעותיים בחייהם בשביל המחיר של הנוחות.
חשוב להיות ערניים בכל שלב בחיינו, רצוי מהשלב שבו אנו נכנסים לעולם העבודה התובעני, ולפתוח עיניים מתי הנוחות מתיישבת ומסרבת לצאת.

הנה כמה טיפים כדי לאמן את עצמכם לבדיקה עצמית :
1. פעמים רבות – "יותר הוא פחות". שימו לב כמה דברים אתם צורכים מבלי להיות מודעים שיש לכם אותם. פסח מתקרב ועימו שקיות שאנשים מכינים כדי להיפטר מדברים שאינם צריכים. מכמה דברים אתם נפטרים? האם השתמשתם בכלל במה שאתם תורמים?
אני זוכרת שקראתי על גלילה רון פדר הסופרת, שסיפרה שבמסעות להודו עם בעלה, גילתה כמה מעט פריטים אנו באמת צריכים.
כאשר אתם צורכים יותר בתבונה ומבזבזים פחות, כך אתם פחות עבדים לחובות ולהזנת חשבון הבנק שלכם.

2. מדי פעם, צאו מתוך אזור הנוחות. בלו בטיול שדווקא אינו מחייב נוחות רבה, כגון טיול אוהלים. לימדו כמה אתם חזקים ויכולים למתוח את שריר הגמישות וההסתגלות שטבוע בכם.

3. האזינו לקול הפנימי שלכם והבינו שגם בעולם שלוחץ לקונפורמיזם ושלכולם יהיה אותו דבר..מותר לכם להצביע על הבחירות האמיתיות שלכם.
לדוגמא, בתי בכיתה ה' היא היחידה בכיתתה בלי סלולארי- עדיין הילדה שפויה ובריאה, תודה לאל. שימו את סולם הערכים שלכם והקשיבו לו במקום רק ללחצי הסביבה שתובעת מאנשים, פעמים רבות, לקפוץ הרחק מעבר ליכולותיהם.

4. כתיבת בוקר- יומן , מחברת, שבה תכתבו לעצמכם כל מה שעולה על דעתכם- כלי אדיר להתחברות לרצונות הפנימיים והקשבה לדיבור הפנימי של עצמכם. השתדלו לכתוב מדי בוקר, אפילו דף בן 10 שורות, העיקר להתחיל. מחקרים אינספור מעידים שאנשים שכותבים יומן הם יותר בריאים נפשית, יותר מאוזנים ופחות סובלים מתנודות במצבי רוח.

באמצעות כתיבת הבוקר תוכלו ללמוד האם אתם פוסעים במסלול הנכון עבורכם, או שסטיתם מהדרך וכדאי לחזור לדרך הנכונה לכם.
תגלו עד כמה דבריה של אריקה ג'ונג נכונים- "קח את החיים בידיים – ומה קורה אז?דבר נורא: אין את מי להאשים".